שלושה דיירים בבניין בירושלים הפכו מקלט למשרד וחדר הסקה ליחידת מגורים. בית המשפט קבע כי גם שנים של שימוש בשטחים המשותפים והשקעות כספיות ניכרות אינן מעניקות לדיירים זכויות בהם.
"אבל אף אחד לא אמר לי כלום". זה אחד הטיעונים המוכרים בסכסוכים בין שכנים על הרכוש המשותף. לפעמים מדובר במחסן שאחד הדיירים משתמש בו, לפעמים בחניה, ולפעמים בחצר שהפכה בהדרגה לחצר פרטית. אלא שהעובדה שהשכנים שתקו במשך שנים אינה אומרת שהם ויתרו על זכויותיהם.
בבניין מגורים בירושלים לקחו חלק מהדיירים את העניין כמה צעדים קדימה: המקלט הפך למשרד עם ספה ופסנתר, חדר ההסקה הוסב ליחידת מגורים, וחלקים נרחבים מהחצר הפכו לשטח פרטי. כשהגיעה המחלוקת לבית המשפט, הובהר כי גם שנים של שימוש ברכוש המשותף, ללא התנגדות מצד השכנים, ואפילו השקעה כספית ניכרת, אינן מקנות כשלעצמן זכויות בשטח (ע"א 19644-08-26).
מקלט למשרד, מחדר הסקה ליחידת מגורים
דיירת בבניין משותף בירושלים הגישה תביעה נגד שלושה דיירים אחרים, בדרישה שיפנו את השטחים המשותפים שעליהם השתלטו.
לאחר שמיעת הראיות, קבע בית משפט השלום כי בעלי הזכויות והמחזיקים בדירת הקרקע השתלטו על שורה של שטחים משותפים. כך למשל, המקלט, בשטח של כ־20 מ"ר, הפך למשרד ובו ספה, ספרים ואפילו פסנתר. חדר ההסקה ובור המים הוסבו ליחידת מגורים ובה חדרים, מטבח, שירותים ומקלחת.
להמחשת היקף השינויים, ציין בית המשפט כי על פי מרשם המקרקעין, שטחה של הדירה בקומת הקרקע הוא 37 מ"ר בלבד, בעוד שמשנת 2019 שטחה לצורכי ארנונה עומד על 165 מ"ר. מדובר בפער עצום: השטח הרשום לצורכי ארנונה גדול ביותר מפי ארבעה מהשטח הרשום בטאבו. יצוין כי תשלום ארנונה על שטח מסוים אינו מקנה בעלות בו, גם אם העירייה מכירה בשטח לצורכי חיוב במשך שנים.
כמו כן, בחצר ובגינה, בשטח כולל של מאות מטרים רבועים, נחסמה גישתם של יתר הדיירים; חלקים רוצפו, הוצב בהם ריהוט ואף נבנה חדר שחובר לדירה. גם רחבת החניה, המאפשרת חניה לשלושה כלי רכב, שימשה את הנתבעים בלבד.
בית משפט השלום הורה לפנות את הרכוש המשותף, להוציא ממנו חפצים, להסיר דלתות שהוצבו בו, לאפשר לכל בעלי הזכויות להשתמש בחניה ולהימנע מבנייה או משינויים נוספים בשטח המשותף. הנתבעים אף חויבו בהוצאות משפט בסך 25 אלף שקל. אחת הנתבעות ערערה לבית המשפט המחוזי, אך ערעורה נדחה.
האם מספיק לומר "השכנים לא התנגדו"
הנתבעים טענו כי הם משתמשים בשטחים במשך שנים ארוכות, מבלי שיתר בעלי הדירות התנגדו לכך. בית המשפט דחה את הטענה.
הוזכר כי שימוש בלעדי ברכוש המשותף, המונע משאר הדיירים להשתמש בו, מחייב הסכמה כדין של בעלי הדירות. היקף ההסכמה הנדרש תלוי באופי השימוש ובזכויות שמבקשים להעניק. הסכמה כזו, כך בתי המשפט, לא ניתנה במקרה זה.
כמו כן, בתי המשפט הפנו להלכה שקבע בית המשפט העליון כי "עמדתם הפסיבית של השכנים אינה יכולה ליצור זכויות קנייניות יש מאין" (ע"א 2307/99). במילים פשוטות, העובדה ששכן לא התווכח אתכם במשך עשר או עשרים שנה אינה הופכת את השטח שלו, או את חלקו ברכוש המשותף, לשלכם.
המערערת ניסתה להסתמך גם על טענת "רשות מכללא", כלומר רשות להשתמש בשטח שניתן להסיק מהתנהגות בעלי הזכויות, גם אם לא ניתנה במפורש. בית המשפט דחה גם טענה זו והבהיר כי אפילו הייתה ניתנת רשות כזו, היא ניתנת לביטול, ואינה הופכת לזכות קבועה. על כל פנים, במקרה זה לא הוכח שניתנה רשות לשימוש בשטחים.
האם שכן אחד יכול לדרוש את פינוי הרכוש המשותף?
אחת מטענות המערערת הייתה שלא ניתן היה להכריע בתביעה בלי לצרף אליה את כל בעלי הדירות.
בית המשפט המחוזי דחה את הטענה. נקבע כי בעל דירה שנפגע מפלישה לרכוש המשותף רשאי להגיש בעצמו תביעה לסילוק יד, ואין חובה שכל שכניו יצטרפו כתובעים.
לא פעם דיירים מעדיפים שלא להיכנס לעימות עם שכן, במיוחד בבניין קטן שבו כולם נפגשים במדרגות. העובדה שרובם שותקים אינה מונעת מדייר אחד לעמוד על זכויותיו.
השקעתם כסף ברכוש המשותף? לא בטוח שתוכלו להישאר בו
טענה נוספת הייתה שהדיירים השקיעו כסף רב בשיפוץ השטחים ובפיתוחם, והפינוי יגרום להם נזק. הם ביקשו לראות בהשקעות בסיס להמשך ההחזקה או לפיצוי.
גם טענה זו נדחתה. בית המשפט הבהיר כי עצם ההשקעה הכספית ברכוש המשותף אינה מקנה לדייר זכות להמשיך ולהחזיק בו, במיוחד כאשר נקבע כי מלכתחילה השתלט על השטח ללא רשות. על כל פנים, במקרה הנוכחי, הנתבעים אף לא דרשו פיצוי במסגרת כתב ההגנה ולא הוכיחו את היקף השקעותיהם.
במילים אחרות, מי שמשפץ שטח שאינו שייך לו, בלי להסדיר תחילה את זכויותיו, לוקח על עצמו סיכון משמעותי. העובדה שהשיפוץ עלה כסף רב, ואפילו אם הוא השביח את הנכס, אינה מקנה כשלעצמה זכות להמשיך ולהחזיק בו.
מה כדאי לבדוק לפני שמשפצים או קונים דירה?
לא כל שימוש פרטי ברכוש המשותף הוא שימוש אסור. יש הבדל בין שימוש רגיל וסביר ברכוש המשותף, שאינו שולל שימוש דומה מאחרים, לבין גידור חלק מהחצר, חסימת הגישה למקלט או הפיכת חדר שירות ליחידה פרטית.
לפני שמוציאים כסף על שיפוץ בשטח משותף, כדאי לבדוק את צו רישום הבית המשותף, התשריט והתקנון, ולוודא שההסכמות ניתנו כנדרש ותועדו כראוי. כאמור, גם קונה דירה צריך להיזהר מפער בין מה שמציגים לו בשטח לבין מה שרשום בטאבו. רישום שטח גדול יותר לצורכי ארנונה אינו מוכיח שהשטח שייך לדירה או שהבנייה בו מותרת; וגם היתר בנייה, כשלעצמו, אינו מוכיח בעלות בשטח.
במקרה הירושלמי, לאחר הליך שנמשך כשש שנים, פסק הדין נותר על כנו והמערערת חויבה בעוד 4,000 שקל הוצאות בערעור.
זכרו: מי שמשתמש ברכוש המשותף במשך שנים, גם ללא התנגדות מצד שכניו, אינו יכול להניח שהשטח הפך לשלו.
משרדנו מתמחה בדיני מקרקעין ונדל"ן, ובכלל זה בייצוג בעלי דירות בסכסוכי שכנים ובמחלוקות הנוגעות לשימוש ברכוש המשותף, לזכויות בנייה ולפלישה למקרקעין.





