בעידן שבו חלק גדול מהחיים שלנו מתנהל אונליין, רבים שואלים את עצמם מה קורה לכל הנכסים הדיגיטליים שלנו אחרי שאנחנו כבר לא כאן? התשובה מורכבת ומשלבת היבטים משפטיים, טכנולוגיים ורגשיים.
חשבו על הסיטואציה הבאה: אדם נפטר והותיר אחריו ארנק ביטקוין בשווי מיליוני שקלים. הוא אפילו הותיר צוואה בה הוריש את כל רכושו לילדיו. הבעיה? אף אחד לא מכיר את הסיסמה. במילים אחרות, הכסף עדיין שם, אבל לנצח בלתי נגיש.
בעבר הלא רחוק ירושה כללה בעיקר דירה, מכונית, חשבון בנק או חפצים אישיים. היום היא כוללת גם חשבונות ברשתות חברתיות, ארנקים של מטבעות קריפטוגרפים, קבצים בענן, אתרי אינטרנט, תיבות אימייל ועוד. אבל בניגוד לנכסים המסורתיים, כאן לא תמיד ברור מי באמת "מחזיק" בנכס, מי רשאי לגשת אליו, ואיך בכלל מעבירים אותו הלאה.
במאמר הזה ננסה לעשות סדר ולהבין מה נחשב נכס דיגיטלי, מה קורה לו אחרי המוות, ומה אפשר (וכדאי) לעשות כבר עכשיו כדי למנוע בעיות בעתיד.
מה נחשב כ"נכס דיגיטלי"?
נכס דיגיטלי הוא כל דבר בעל ערך (כלכלי או רגשי) שקיים בצורה דיגיטלית, כלומר נשמר כמידע במערכות מחשב, ונמצא בבעלות או בשליטה של אדם. נכסים דיגיטליים עשויים לכלול:
חלק מהנכסים האלה בעלי ערך כספי ממשי, ואחרים יכולים להיות בעלי ערך רגשי עצום למשפחה.
איפה טמונה הבעיה בהורשת נכסים דיגיטליים?
לכאורה המצב ברור. בין אם אדם ערך צוואה או לא, סעיף 1 לחוק הירושה קובע במפורש כי במות אדם עובר עזבונו ליורשיו. על כן, על פניו, גם נכסים דיגיטליים אמורים לעבור באופן אוטומטי ליורשים, בדיוק כמו דירה או חשבון בנק.
לנוסח מלא של חוק הירושה, ראו:
אלא שבפועל, המציאות מורכבת הרבה יותר. ראשית, יש פער בין הזכות המשפטית לבין היכולת המעשית לממש אותה. כלומר, גם אם החוק מכיר בכך שנכס מסוים שייך לעיזבון, אין בכך כדי להבטיח שניתן יהיה לאתר אותו, לגשת אליו או להעביר אותו בפועל.
כך למשל, נכסים דיגיטליים רבים מוגנים באמצעי אבטחה אישיים, סיסמאות, קודים דו–שלביים או מפתחות פרטיים, שלעיתים רק האדם עצמו הכיר. ללא המידע הזה, היורשים נותרים חסרי יכולת גישה, גם אם מבחינה משפטית הנכס שלהם. במקרים מסוימים, כמו במטבעות קריפטוגרפים, אין כלל גוף מרכזי שיכול לסייע בשחזור הגישה, והמשמעות היא אובדן סופי של הנכס. בהתאם לפרסומים בתקשורת, כ- 135 מיליארד דולר במטבעות דיגיטליים מפוזרים בעולם מבלי שאיש יודע את הסיסמה אליהם.
לכך מתווסף גם קושי פרקטי כאשר בניגוד לנכסים מוחשיים שקל לאתר, נכסים דיגיטליים עשויים להיות מפוזרים בין עשרות שירותים, חלקם כלל אינם ידועים ליורשים.
בעיה נוספת נובעת מכך שחלק מהנכסים אינם "נכסים" במובן הקלאסי. חשבונות ברשתות חברתיות, תיבות אימייל או שירותי ענן כפופים לתנאי שימוש של חברות פרטיות, שלעיתים אוסרים על העברת החשבון לאחר או מגבילים גישה ואפילו מוחקים את החשבון לאחר מספר חודשים. כך נוצר מצב שבו גם אם אדם ביקש להוריש נכס מסוים, הפלטפורמה עצמה עשויה למנוע זאת. מעבר לאובדן כספי, לעיתים אובדים גם זיכרונות משפחתיים יקרי ערך, תמונות, סרטונים והתכתבויות שלא ניתן לשחזר.
"חוק הגישה לתוכן דיגיטלי לאחר פטירתו של אדם"
מדובר בחוק חדש משנת 2024 שקיבל תאוצה בעקבות אירועי 7 באוקטובר, אשר העלו ביתר שאת את הקושי של משפחות לגשת לתוכן הדיגיטלי של יקיריהן לאחר מותם.
החוק חייב את פלטפורמות המדיה החברתית (למשל פייסבוק ואינסטגרם) לפרסם כללים לטיפול בתוכן האישי של משתמשים שנפטרו. בהמשך לכך הפלטפורמות כיום מאפשרות ככלל גישה לתוכן דיגיטלי של אדם שנפטר, כמו תמונות, הודעות או קבצים, גם כאשר אין גישה ישירה לחשבון עצמו.
עם זאת, הפלטפורמות אינן מעניקות גישה אוטומטית לכל המידע. במקרים רבים, הגישה שתינתן תהיה מוגבלת, למשל צפייה בתוכן מסוים, אך בלא יכולת לשנות פרטים בחשבון. בנוסף, החוק חל בעיקר על חברות הפועלות בישראל או כפופות לדין הישראלי, בעוד שחלק גדול מהשירותים הדיגיטליים הם גלובליים.
לנוסח מלא של חוק הגישה לתוכן דיגיטלי, ראו:
חוק הגישה לתוכן דיגיטלי לאחר פטירתו של אדם, תשפ"ד-2024
מה אפשר לעשות היום כדי למנוע את הבעיה?
אין ספק כי חוק הגישה לתוכן דיגיטלי היווה צעד חשוב בהסדרת הגישה לנכסים דיגיטליים המצויים בפלטפורמות המדיה החברתית. עם זאת, הוא אינו פותר את כל הבעיות בהורשת נכסים דיגיטליים.
הפתרון מצוי באחריותו העצמית של כל אדם לנהל נכון את נכסיו הדיגיטליים ולסלול את הדרך ליורשיו:
ניהול נכון של סיסמאות מתחיל מהימנעות משמירה לא מאובטחת, כמו פתקים גלויים, קבצים לא מוגנים או שליחת סיסמאות בהודעות. במקום זאת, מומלץ להשתמש במנהל סיסמאותהמאפשר לשמור את כל פרטי הגישה בצורה מוצפנת ובטוחה. חלק ממנהלי הסיסמאות אף מציעים מנגנונים של "גישה בעת חירום" שבאמצעותם ניתן להגדיר אדם מהימן שיוכל לקבל גישה לחשבון לאחר פרק זמן מוגדר או במקרה של חוסר פעילות.
בנוסף, חשוב לחשוב לא רק על הסיסמה עצמה, אלא גם על מנגנוני האבטחה הנלווים כמו אימות דו-שלבי. אם קוד האימות נשלח למכשיר אישי בלבד, ייתכן שגם עם הסיסמה לא ניתן יהיה להיכנס לחשבון. לכן, יש לשקול כיצד לאפשר גישה גם לאמצעי האימות, או לכל הפחות להשאיר הנחיות ברורות לגביהם.
חשוב לזכור כי הצוואה הופכת למסמך פומבי עם מתן צו קיום הצוואה. על כן, לא מומלץ לכתוב את הסיסמא בתוך הצוואה עצמה.
לבסוף, חשוב לזכור כי סיסמאות משתנות ומתעדכנות. לכן, כל פתרון שנבחר צריך להיות נגיש לעדכון שוטף, כדי למנוע מצב שבו המידע שנשמר הופך ללא רלוונטי.
תימנעו מהיורשים להתמודד עם "קופסה שחורה" דיגיטלית
העולם שבו אנו חיים השתנה, והירושה השתנתה יחד איתו. נכסים דיגיטליים הם כבר לא חריג, אלא חלק מהותי מהעיזבון של רבים מאיתנו.
אך בניגוד לנכסים המסורתיים, הם אינם "מסתדרים מעצמם". על מנת למנוע מהיורשים למצוא את עצמם מול "קופסה שחורה" דיגיטלית, יש צורך במודעות, תכנון מוקדם והתנהלות נכונה כבר במהלך החיים.
מי שמעוניין להסדיר את הנושא בצורה נכונה, לשלב נכסים דיגיטליים במסגרת צוואה, או לקבל ייעוץ מותאם למצבו האישי, מומלץ לפנות לייעוץ משפטי מקצועי. תכנון נכון היום יכול לחסוך לבני המשפחה התמודדות מורכבת מחר.
משרדנו מלווה לקוחות בעריכת צוואות ובהסדרת עיזבונות תוך התאמה לעידן הדיגיטלי. הניסיון המצטבר שלנו בתחום דיני המשפחה מאפשר לנו להעניק ללקוחותינו פתרונות פרקטיים וברורים,כאלה שלוקחים בחשבון לא רק את הדין, אלא גם את ההיבטים הטכנולוגיים והמשפחתיים של כל מקרה.
