מחירי הדירות בישראל הפכו את העזרה מההורים לחלק כמעט בלתי נפרד מרכישת דירה. אולם דווקא הכוונות הטובות של ההורים עלולות להפוך למקור למחלוקת במקרה של פרידה, גירושין או סכסוך ירושה.
מה הורים לא עושים בשביל ילדיהם? כשהם נולדים ההורים שומרים עליהם, כשהם גדלים מסייעים להם בלימודים וכשמגיע הרגע לקנות דירה, לא פעם הם גם פותחים את החסכונות ומעמידים סכומים משמעותיים כדי לעזור להם להגיע להון העצמי הדרוש.
דווקא ברגע הזה, כשהכול נעשה בתוך המשפחה ומתוך רצון טוב, אף אחד לא רוצה "לקלקל את האווירה" ולשאול שאלות כגון, למי בדיוק ניתן הכסף? והאם מדובר במתנה או הלוואה? אלא שמדובר בטעות. כך, כאשר המציאות משתנה, חוסר הבהירות עלול להפוך העברה כספית שנעשתה מתוך רצון לעזור למחלוקת משפטית של ממש.
הטעות הראשונה: "היה ברור לכולם מה סיכמנו"
אז זהו, שלא תמיד ברור. לא פעם מגיעים אליי הורים יחד עם בנם או בתם וטוענים: "היה ברור לכולם שמדובר בהלוואה". מן העבר השני, בן או בת הזוג טוענים בדיוק את ההפך: "היה ברור לכולם שמדובר במתנה".
וכאן בדיוק מתחילה הבעיה. כשאין הסכם, אין תיעוד ואין תנאים ברורים, כל צד נשאר עם הגרסה שלו לגבי "מה שכולם הבינו" והשאלה מה סוכם בזמן אמת הופכת למסובכת מאוד.
מקרה כזה הגיע לאחרונה לבית המשפט לענייני משפחה (תמ"ש 61476-07-24). באותו עניין, הורים העבירו לבנם ולבת זוגו לאורך השנים סכומים שהצטברו ליותר ממיליון שקל, בין היתר לרכישת דירות. לאחר שהיחסים בין בני הזוג התערערו, טענו ההורים כי הכספים היו הלוואה ודרשו את החזרתם.
בית המשפט דחה את התביעה. במסגרת פסק הדין הסביר בית המשפט את מה שמכונה "חזקת המתנה": כאשר הורים מעבירים כספים לבני זוג במהלך נישואיהם, נקודת המוצא במקרים כאלה היא כי הכסף ניתן במתנה ולא כהלוואה. במקרה זה, כך בית המשפט, ההורים לא הצליחו לסתור את חזקת המתנה ולהוכיח שמדובר בהלוואה.
לעומת זאת, בת"א 45559-09-23 התוצאה הייתה שונה. באותו מקרה הורי האישה העבירו 150 אלף שקל לצורך רכישת דירה משותפת, אך הפעם הדברים לא נשארו ברמת ההבנה המשפחתית. בן הזוג חתם מראש על כתב התחייבות שלפיו במקרה של גירושין ישיב להורים את הסכום, בתוספת ריבית והצמדה.
כאשר בני הזוג אכן התגרשו, ביקשו ההורים לאכוף את ההתחייבות. בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי חוק המתנה מאפשר לתת מתנה על תנאי, ובמקרה הזה התנאי נכתב מראש והתקיים בפועל.
ההבדל בין שני המקרים די ברור: אם ההורים רוצים שהכסף יוחזר, או שהמתנה תהיה כפופה לתנאי מסוים, הדבר צריך להיות כתוב בצורה ברורה עוד לפני העברת הכסף. אחרת, כשהיחסים משתנים, קשה הרבה יותר לשכנע מה באמת "היה ברור לכולם".
הטעות השנייה: "הכסף ניתן לילד שלנו, אז הוא שלו"
נניח שהורים מעבירים 500 אלף שקל לבתם כדי שתוכל לרכוש דירה עם בן זוגה. הכסף נכנס לחשבון המשותף, הדירה נרשמת על שם שני בני הזוג בחלקים שווים והמשכנתה משולמת לאורך השנים מהחשבון המשותף.
אם לאחר מכן בני הזוג נפרדים, ההורים עשויים לומר: "אנחנו נתנו את הכסף לבת שלנו, לא לחתן". אבל האם הדבר נאמר או נכתב בזמן העברת הכספים? האם בן הזוג ידע שהסיוע מיועד לבת בלבד? ומה אומר רישום הזכויות בדירה?
יצוין כי חוק יחסי ממון בין בני זוג קובע, ככלל, כי נכסים שאחד מבני הזוג קיבל במתנה במהלך הנישואים אינם נכללים באיזון המשאבים. אלא שכאשר כספי המתנה משמשים לרכישת דירה משותפת, ובמיוחד כאשר הדירה עצמה נרשמת על שם שני בני הזוג, אי אפשר להסתפק בטענה ש"הכסף הגיע מההורים שלי". יש לבחון את הרישום, את כוונת הצדדים ואת ההתנהלות בפועל.
על כן, אם ההורים רוצים לתת את הכסף לילד שלהם בלבד, מתוך כוונה שהסיוע יישאר שלו גם במקרה שהזוגיות תסתיים, חשוב שהמסמכים והמבנה המשפטי של העסקה יתאימו לכוונה הזאת.
הטעות השלישית: חותמים רק עם הילד שלנו
ומה קורה כשההורים כן מסדירים את הדברים בכתב, אבל מחתימים רק את הילד שלהם? האם ההסכם מחייב אוטומטית גם את בן או בת הזוג? לא בהכרח.
בתמ"ש 48335-06-24, אמו של הבן העבירה לו ולבת זוגו 680 אלף שקל לצורך רכישת דירה. עוד לפני הרכישה נערך הסכם הלוואה, אלא שעל ההסכם חתמו האם והבן בלבד. בת הזוג לא חתמה עליו, ובהמשך טענה כי כלל לא ידעה על קיומו וכי מבחינתה הכסף ניתן במתנה.
לאחר שבני הזוג התגרשו ביקשה האם לקבוע כי הסכם ההלוואה מחייב גם את כלתה לשעבר. בית המשפט דחה את התביעה. בין היתר נקבע כי לא הוכח שבת הזוג ידעה בזמן אמת על הסכם ההלוואה. בית המשפט אף קבע כי האם לא הצליחה לסתור את חזקת המתנה ביחס לכספים שהועברו.
כלומר, אם ההורים מתכוונים להלוות כסף לשני בני הזוג, לא נכון להסתפק בהסכם שנערך רק מול הילד שלהם ולהניח שבן או בת הזוג יהיו מחויבים בו ממילא. צריך לוודא שגם הם צד להסכמה, מבינים את משמעותה וחותמים עליה.
הסכסוך שלא חשבתם עליו: בין האחים אחרי פטירת ההורים
גם כאשר בני הזוג נשארים יחד, חוסר הבהירות עלול להתפרץ שנים לאחר מכן, דווקא במסגרת סכסוך ירושה.
כך למשל, במקרה שנדון בבית המשפט לענייני משפחה בקריות (תמ"ש 32119-10-19), אב העביר לבנו ולבת זוגו 210 אלף שקל לצורך רכישת דירה. לאחר פטירת האב, אחותו של הבן, ששימשה מנהלת העיזבון, דרשה יחד עם יורשים נוספים להשיב את הכסף לעיזבון בטענה שמדובר בהלוואה.
אלא שבית המשפט הגיע למסקנה אחרת וקבע כי הכספים ניתנו במתנה. בין היתר ניתן משקל לכך שבמשך השנים האב לא דרש את החזר הכסף ולא שולם אף תשלום על חשבון ההלוואה. אגב, באותו מקרה היה מסמך שנשא את הכותרת "הסכם מתן כסף (הלוואה)", אולם בית המשפט בחן את מכלול ההתנהלות ולא הסתפק בכותרת.
לכן, כאשר מדובר בסכומים משמעותיים, כדאי לבחון את העברת הכספים גם כחלק מתכנון בין-דורי. אם ההורים רוצים שהסכום יוחזר לעיזבון, או לחלופין שמדובר במתנה שאינה אמורה להשפיע על חלקו של הילד בירושה, כדאי לומר זאת במפורש ולהתאים לכך גם את מסמכי ההעברה ואת הצוואה.
מה נכון להסדיר לפני שהכסף עובר?
מניסיוני, הרבה מחלוקות היו נחסכות אילו הדברים האלה היו נסגרים מראש: מי מקבל את הכסף, האם הוא מתנה או הלוואה ומה קורה אם בני הזוג נפרדים או אם אחד ההורים נפטר.
אם זו הלוואה, יש להגדיר את חובת ההחזר ואת המועד שבו היא קמה. אם זו מתנה, כדאי להבהיר למי היא ניתנת והאם היא כפופה לתנאים. כאשר הכסף מיועד לרכישת דירה של בני זוג, יש לבחון כיצד הדברים משתלבים בהסכם הרכישה, ברישום הזכויות ובמידת הצורך גם בהסכם ממון.
בנוסף, כאשר מדובר בהעברה משמעותית, רצוי לבדוק גם כיצד היא משתלבת בצוואות של ההורים ובתכנון הירושה שלהם.
הסכם בתוך המשפחה לא יוצר סכסוך – הוא יכול למנוע אותו
אני נתקל לא פעם בחשש שחתימה על מסמך בין הורים לילדים "מכניסה עורכי דין למשפחה". בעיניי, ההפך הוא הנכון.
כשמדובר בעשרות או במאות אלפי שקלים, הסכמה כתובה אינה יוצרת סכסוך. להפך, היא מצמצמת את מרחב המחלוקת.
הורים שעוזרים לילדיהם לרכוש דירה עושים בדרך כלל צעד נדיב ומשמעותי. דווקא משום כך, חבל שהעזרה הזו תהפוך ביום מן הימים לשאלה מי זוכר נכון שיחה שהתקיימה סביב שולחן המטבח. הסדרה ברורה לפני העברת הכסף יכולה להגן על ההורים, על הילד, על בן או בת הזוג ולעיתים גם על היחסים בין האחים.
משרדנו עוסק בדיני מקרקעין ובענייני צוואות וירושות. אנו מלווים לקוחות בעסקאות רכישת דירה ובבחינת ההשלכות המשפטיות הנלוות להן, במטרה להסדיר מראש את רצון הצדדים ולצמצם ככל האפשר מחלוקות עתידיות.
