דחיית תביעה נגד נכה

דחיית תביעה נגד נכה אשר הוציא את צובר הגז המשותף מחצר דירת הגן שלו טרם רישום הבית המשותף וכן הצמדת חניית נכה לדירתו

לקוח משרדנו רכש דירה יד-2 במאי 2014, מאישה אשר רכשה את הדירה במקור מהקבלן שבנה את הבניין. לפי הוראות היתר הבנייה של הבניין, מוגדרת הדירה כדירת נכה ומיועדת לנכים בלבד, וצמודה לה חניה לרכב נכים (חניה גדולה יותר מחניה סטנדרטית). יש לציין, כי בפועל התברר לאחר רכישת הדירה, כי בחצר הצמודה לדירה, ישנו צובר גז של הבניין. לאור הסכנה הממשית הקיימת מכח מיקום צובר הגז, פנה לקוח משרדנו (הנתבע בהליך) לחברת הגז וזו הוציאה את צובר הגז מהחצר הצמודה לדירה וחלף זאת העמידה לרשות בעלי הדירות בבניין, בלוני גז אשר מוקמו במקום אחר, לא בחצר הדירה.

לאחר רישום הבניין כבית משותף, פנו דיירי הבניין לקבלן וביקשו כי זה יחזיר את צובר הגז לחצר הדירה של לקוח משרדנו ובהתאם לכך יתקן את צו רישום הבית המשותף. לאחר שהקבלן פנה ללקוח משרדנו לעשות כן והלקוח סירב, הוגשה כנגד הלקוח תביעה על ידי הקבלן ויתר דיירי הבית המשותף.

כאשר הלקוח פנה למשרדנו, לאחר שיוצג במסגרת התביעה על ידי משרד עו"ד אחר, בחנו את המקרה לעומקו, והחלטנו לפנות לקו הגנה שונה, לאור שקו ההגנה הקודם היה שגוי ולא היה סיכוי רב שיתקבל על ידי בית המשפט – לטענתנו, בקשת התובעים לתיקון צו רישום הבית המשותף והוספת צובר הגז לחצר דירת הלקוח הנכה של משרדנו באופן אשר יקטין משמעותית את החצר, לא התבצעה בתום לב ולא הוצגה מלכתחילה במסגרת המסמכים שהוגשו לטאבו לצורך רישום הבית המשותף, לאור שלא היה להטמנת צובר הגז בחצר הדירה היתר כדין. בכך התבטא חוסר תום הלב של התובעים.

בהקשר זה יש להוסיף ולומר, כי בהסכם המכר שבין הקבלן לבין מוכרת הדירה וכן בהסכם המכר שבין מוכרת הדירה ללקוח משרדנו, לא צוין כי בשטח דירתו מוצב צובר גז וכי מדובר ברכוש משותף. זאת, מאחר ולא ניתן לכך היתר כדין, ולא בכדי.

עניין נוסף שעלה במסגרת כתב ההגנה שהוגש על ידי משרדנו, נוגע לחניה שהוצמדה לדירה – התגלה כי החניה אשר הוצמדה לדירה של לקוח משרדנו בהתאם לתשריט רישום הבית המשותף, אינה החניה אשר אמורה הייתה להיות מוצמדת לדירה בהתאם להיתר. החניה שאמורה הייתה להיות מוצמדת לדירה בהתאם להיתר היא חניית נכים, אשר גדולה יותר מחניה סטנדרטית לאור הצורך לחנות בה עם רכב מיוחד לנכים עם מעלון, כפי שמצוי ברשות לקוח משרדנו.

לאחר הבנת המצב והסתכלות רחבה של השופטת בעובדות שהובאו בפניה במסגרת כתב ההגנה המתוקן אשר הוגש על ידי משרדנו כאמור, ככל הנראה הבינה השופטת, כי התובעים פעלו שלא כדין ולא בתום לב אולם מאחר והמדובר בדיירים אשר מתגוררים בשכנות אלו לאלו בבניין משותף, כיוונה את הצדדים להגיע להסכמה ביניהם ללא צו להוצאות משפט, כאשר השופטת הנחתה את הצדדים בנוגע לסוגיות השנויות במחלוקת.

בסופו של יום, פסק הדין של השופטת ניתן לאחר הסכמת הצדדים על כך שצובר הגז של הבניין לא יחזור לחצר הדירה של לקוח משרדנו ובכך הוא הרוויח שטח לא מבוטל שנוסף לחצר הצמודה לדירתו, ואף ניתנה ללקוח משרדנו רשות ספציפית לחנות עם רכבו (כל עוד הוא מתגורר בבניין) בשטח גדול יותר אשר מהווה חלק מהרכוש המשותף ולצורך השימוש של לקוח משרדנו הוא הוגדר כחניה שתשמש אך ורק אותו.

ראה: ת"א 61994-12-20 מ.א. סאסי ובניו בע"מ ואח' נ' ישעיהו ואח' בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.