הסכמים בין יורשים נחשבים לכלי חשוב במערכת המשפטית בהסדרת חלוקת רכוש המוריש לאחר מותו. במיוחד כאשר ישנם נכסים בעלי ערך כלכלי או רגשי משמעותי, ההסכם בין היורשים מאפשר להם להסכים מראש על אופן חלוקתו של הרכוש, כך שיוכלו למנוע סכסוכים ולהסדיר את העניינים המשפטיים באופן הוגן ומוסכם.
הסכמים אלו נערכים בין היורשים על מנת להימנע מהמחלוקות הרבות שעשויות להתעורר בהיעדר הסכמה מראש. כל יורש מקבל את חלקו ברכוש לפי ההסכמה ביניהם. בהסכמים מסוג זה, יש לכלול את כלל הנכסים שברשות המוריש ולהסכים על אופן חלוקתם – האם בצורה שוויונית או בצורה אחרת. הסכמים אלו יכולים לכלול גם את חלוקתו של רכוש שאינו נרשם בצורה רשמית, כמו זכויות שימוש, או נכסים שאינם נזילים.
ההליך המשפטי בהסכם ירושה כולל בדרך כלל את גיבוש ההסכמות בין היורשים, ניתוח של כל נכסי המוריש, והסכמה כיצד יחולקו נכסים אלו. במקרים בהם ישנם נכסים שאי אפשר לחלוק בצורה שוויונית (כגון נכסים עם ערך רגשי גבוה), ההסכם עשוי לכלול מנגנונים לפיצוי, כמו תשלום כספי או חלוקה בנכסים אחרים.
היבט חשוב בהסכמי ירושה הוא היכולת להבטיח את אכיפת ההסכם בבית המשפט, במקרה של מחלוקות. חשוב להיעזר בייעוץ משפטי בעת עריכת ההסכם, על מנת להימנע מטעויות משפטיות אשר עשויות להוביל לתוצאות לא רצויות. כל שינוי בהסכם או כל חריגה ממנו עשוי להיות מקובל רק אם כולם הסכימו לכך מראש.
לסיכום, הסכמים בין יורשים מהווים דרך יעילה להסדרת חלוקות רכוש בצורה הוגנת ומוסכמת. כך נמנע סיכון להתפתחות מחלוקות ובזבוז זמן, ומשפחות יכולות למנוע עימותים יקרים.
