דייר סרבן הוא בעל דירה בבניין משותף אשר מתנגד לפרויקטים של התחדשות עירונית. ברוב המקרים, דייר מסוג זה נתפס כגורם שלילי אשר נועץ מקלות בגלגלי הפרויקט מסיבות של רווח ותועלת אישיים.
למרות הדעה הרווחת לעיתים דייר "סרבן" אינו פועל ממניעים פסולים וסרבנותו מוצדקת. אותו דייר נאלץ לסרב לתהליך מכיוון שהוא פוגע בתנאי המחייה שלו ובזכויות בסיסיות שלו. דוגמאות לכך הן: דייר שמקבל תמורה פחותה מיתר הדיירים, דייר המקבל דירה כלואה וכדומה.
דוגמה מעניינת לסוגיית הסרבנות המוצדקת ניתן לראות בפסיקה משנת 2017 של המפקחת על המקרקעין בירושלים. שם התנגשו שני אינטרסים מתחרים על רקע הרצון לחזק בית משותף במסגרת פרויקט תמ"א. מצד אחד, אינטרס של בעל דירה לשמור על מרפסת סוכה בדירתו ומהצד השני, האינטרס הציבור לחיזוק המבנה מפני רעידות אדמה ותוספת ממ"דים.
הטענה שהכריעה את הכף לטובת מתנגדי הפרויקט הייתה הטענה כי הפרויקט יגרום לאובדנה של מרפסת סוכה שכן במקומה על פי התכנון היה אמור להיבנות ממ"ד. באותו עניין המפקחת עמדה על חשיבותה של מפרסת הסוכה תוך שהיא הצביעה על הוראות חוק המקרקעין המגבילות את זכות הרוב לקבל החלטה בדבר ביצוע הרחבה שיש בה כדי למנוע מבעל דירה את האפשרות לבנות סוכה אם נהג לעשות כן לפני ההחלטה. לדברי המפקחת – חוק החיזוק שהינו חוק ספציפי, אין בו כדי לגבור על הוראות חוק המקרקעין לעניין זה שכן אין בו כדי לאיין את החשיבות שמקנה המחוקק למרפסות סוכה.
