תומך בקבלת החלטות
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות"), תוקן בשנת 2016 בתיקון מספר 18.
התיקון שינה את התפיסה שהייתה קיימת עד היום לגבי אנשים עם מוגבלות, כאשר עד התיקון כולם נחשבו כמקשה אחת וכל עוד אדם לא יכול היה לקבל החלטה מסוימת על חייו – האופציה היחידה שהייתה קיימת, הייתה לשלול לחלוטין את כשירותו ולמנות לו אפוטרופוס.
התיקון מאפשר למעשה לאנשים עם מוגבלות להמשיך ולהחליט על חייהם ולבצע בחירות על פי מתווה מסוים.
על פי התיקון, לא ימונה לאדם אפוטרופוס אם ישנן חלופות המגבילות פחות את עצמאותו. עקרון זה תואם גם את אמנת האו"ם בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות.
התיקון קבע שתי חלופות:
הראשונה, "יפויי כח מתמשך" – המאפשר לאדם לתכנן את עתידו, ולקבוע מי ינהל את ענייניו וכיצד, ככל שהוא חושש שכשירותו תישלל בעתיד, תוך אפשרות למתן הנחיות מקדימות למיופה הכוח.
השנייה, "קבלת החלטות נתמכת" – מינוי תומך בקבלת החלטות יאפשר לאדם את הסיוע שנדרש לו כדי שיוכל לקבל החלטות בהתאם לרצונותיו ובחירותיו ולהמשיך לחיות חיים עצמאיים ככל האפשר. החוק קובע במפורש את האפשרות למנות תומך כאמור, ואף מגדיר באופן כללי מהו תפקיד התומך בקבלת ההחלטות.
במאמר זה נסקור את החלופה השנייה, היא תומך בקבלת החלטות.
מדובר כאמור בשינוי תפיסה חברתית-משפטית בכל הנוגע לשלילה ו/או להגבלה של הכשרות המשפטית של אנשים עם מוגבלויות, אשר שמה דגש על כבודם וזכויותיהם של אנשים מקבוצות אלה – הן זכויות האזרח שמהן נהנה כל אדם והן זכויות הנובעות ממצבם הייחודי.
הגישה שעולה מהתיקון מכוונת לכך, שאין להתייחס אליהם כמקשה אחת. הגישה מבקשת להעצים ולהגביר את עצמאותם ומנחה, כי קבלת ההחלטות לגביהם תיעשה בהתאם למוגבלות הקיימת בכל אחד מהם. על פי גישה זו, יש לעשות כל שניתן על מנת לאפשר את שמיעת קולו של אותו אדם ושיתופו בקבלת ההחלטות הנוגעות אליו.
על רקע דברים אלה, מורה סעיף 33א לחוק הכשרות לבית המשפט, כי טרם יחליט הוא על מינוי אפוטרופוס לאדם בגיר, לפי סעיף 33א(4) לחוק הכשרות, יוודא כי התקיימו התנאים המפורטים באותו סעיף, ובפרט ש"לא ניתן להשיג את המטרה שלשמה נדרש מינוי אפוטרופוס ולשמור על טובתו של האדם בדרך המגבילה פחות את זכויותיו, חירותו ועצמאותו לאחר שבחן את החלופות בנסיבות העניין, לרבות האפשרות למנות תומך בקבלת החלטות לפי סעיף 67ב".
אדם המעוניין בתמיכה כאמור, רשאי לפנות לבית המשפט לענייני משפחה ולבקש למנות אדם אחר לתפקיד תומך בקבלת החלטות, על מנת שיסייע לו בקבלת החלטות בתחומים שבהם הוא מתקשה.
על בית המשפט לבחון את הבקשה למינוי ולהחליט האם לתת צו למינוי תומך בקבלת החלטות, שבו עליו לפרט את הסמכויות של התומך. בית המשפט רשאי למנות לתפקיד תומך קרוב – בן משפחה או ידיד קרוב; תומך מתנדב – מי שימלא את התפקיד ללא קבלת שכר, או אדם מקצועי – שימלא את התפקיד תמורת שכר.
על התומך לפעול בהתאם לצו המינוי, למשל: לקבל מידע על ענייניו של מקבל ההחלטות מגורמים שונים (כגון: בנק, קופת חולים, ביטוח לאומי), להסביר את המידע הרלוונטי למקבל ההחלטות בדרך המובנת לו, וכן לפרט בפניו מהן האפשרויות העומדות בפניו. בנוסף, במקרים מסוימים, התומך בקבלת החלטות יהיה מוסמך לסייע למקבל ההחלטות לממש את החלטותיו מול צדדים שלישיים בהתאם לייפוי כוח שיקבל ממקבל ההחלטות.
חשוב להדגיש, שבמסגרת הסדר זה, כל החלטה תתקבל אך ורק על ידי מקבל ההחלטות. כמו כן, ככל שיהיה צורך בחתימה לעניין מסוים – מקבל ההחלטות הוא זה שיחתום על כל מסמך נדרש.
בדרך כלל התמיכה בקבלת החלטות תהיה בנושאים הבאים:
- עניינים רכושיים (כגון: חשבונות בנק, ניהול כספי קצבאות, ענייני מקרקעין, חוזים והסכמים שיש בהם עניין כספי).
- עניינים אישיים (כגון: מקום מגורים, תעסוקה ופעילות פנאי).
- עניינים רפואיים (כגון: איסוף מידע לגבי טיפול רפואי).
את הבקשה למינוי תומך בקבלת החלטות יש להגיש לבית המשפט לענייני משפחה באזור מגוריו של האדם שמעוניין שימונה לו תומך.
המשיב לבקשה זו יהיה בא כוח היועץ המשפטי לממשלה במשרד הרווחה. בית המשפט יבחן את הבקשה, ישמע את דעתו של האדם ובדרך כלל יבקש עריכת חוות דעת על ידי עובד סוציאלי לסדרי דין (חוות דעת זו נקראת "תסקיר"), אלא אם בית המשפט יהיה סבור שאין צורך בעריכת תסקיר.
לאחר הדיון, בית המשפט ייתן את החלטתו – האם למנות תומך בקבלת החלטות ובאילו תנאים.
צו מינוי תומך בקבלת החלטות יפרט את העניינים שבהם תינתן התמיכה, את סוג התמיכה הנדרשת ואת תקופת המינוי. כמו כן, בית המשפט יכול לקבוע תנאים והגבלות נוספות בעניין.
משרדנו מתמחה בהגשת בקשות מסוג זה לקבלת צו מינוי לתומך בקבלת החלטות.
אנו נלווה אתכם יד ביד לאורך כל הדרך, ברגישות המחויבת, עד לקבלת המינוי הנדרש לכם.
