במסגרת הצוואה המתוקנת, הקשיש ציווה את כל רכושו רק לאחד מחמשת מבניו. בית המשפט המחוזי דחה את טענת יתר האחים כי הקשיש לא הבין על מה הוא חתם וציין כי גם חולה סופני יכול להיות צלול וער לסביבתו, ובעל יכולת לגבש ולהביע את רצונו.
לא אחת מתגלעים סכסוכים קשים במשפחה סביב חלוקת הירושה לאחר פטירת הורה. המתיחות גוברת במיוחד כאשר מדובר בהורה מבוגר וחולה, או כאשר הצוואה שונתה בסמוך למועד המוות, לעיתים באופן שמיטיב עם אחד הילדים על חשבון האחרים. במצבים כאלה עולה השאלה האם הצוואה אכן משקפת רצון חופשי ואותנטי של המצווה, או שמא מדובר בצוואה שהושפעה מלחצים חיצוניים או מהשפעה בלתי הוגנת.
שאלה זו עמדה אף במרכזו של תיק שהגיע לאחרונה לפתחו של בית המשפט המחוזי, ובו נדונה צוואה שנחתמה על ידי קשיש עיוור וסיעודי, ארבעה ימים בלבד לפני מותו. במסגרת הצוואה האב הוריש את כל עזבונו לבן אחד בלבד. האחים האחרים טענו כי האב לא היה כשיר לצוות, אך בית המשפט דחה את טענותיהם, וקבע: גם אדם במצב רפואי קשה יכול להיות כשיר לגבש רצון חופשי ולצוות על רכושו.
סיפור המעשה
האב, קשיש סיעודי בן 82, עיוור, חולה ומרותק למיטתו, חתם על צוואה נוטריונית חדשה – ארבעה ימים בלבד לפני פטירתו. בצוואה זו שינה את סדרי הירושה שנקבעו בצוואות קודמות, והורה כי רק אחד מבניו – המשיב – יירש את כל עזבונו.
שינוי מהותי זה, על רקע מצבו הבריאותי הקשה של האב, הוביל את יתר ילדיו להגיש התנגדות לקיום הצוואה. לטענתם, אביהם לא היה כשיר לצוות בעת עריכתה, ולא הבין את משמעותה. עוד טענו כי הוא היה תלוי לחלוטין במשיב, אשר ניצל את מצבו והשפיע עליו באופן בלתי הוגן.
בית המשפט לענייני משפחה דחה את ההתנגדות, לאחר שאימץ את חוות דעתו של מומחה רפואי, וקבע כי האב היה כשיר, צלול ובעל גמירות דעת בעת החתימה על הצוואה. עוד נקבע כי לא הוכחה השפעה בלתי הוגנת מצד המשיב. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי לא נפל פגם בצוואה המאוחרת שנערכה על ידי המנוח.
המשיב הוא זה שסעד את אביו
לאחר עיון מעמיק בחומר הראיות, קבע בית המשפט כי המשיב היה הבן שסעד את אביו בתקופה האחרונה לחייו, ושהה לצדו במשך רוב הזמן. על אף שהמנוח שמר על קשר עם יתר ילדיו, מהראיות עלה כי הקשר הקרוב והמשמעותי ביותר היה דווקא עם המשיב.
על רקע זה קבע בית המשפט כי לא מדובר בניסיון של המשיב להשתלט על רכושו של האב, אלא בבחירה אותנטית ונובעת מהלב של המנוח. בהתאם לכך, פסק בית המשפט כי הצוואה מבטאת רצון חופשי, של האב להוריש את עזבונו לבן זה בלבד, מבלי שהופעל עליו לחץ פסול.
האב היה צלול וכשיר
לדברי בית המשפט, הראיות מלמדות כי בעת עריכת הצוואה המאוחרת המנוח היה צלול וכשיר לצוות על רכושו, מודע להתנהלות, ופעל מרצונו החופשי.
אכן, כך בית המשפט המחוזי, האב היה, בערוב ימיו, חולה, רתוק למיטתו, ובריאותו הפיסית רעועה מאד. ואכן הוא הלך לעולמו ימים ספורים לאחר עריכת הצוואה. אולם, נסיבות אלה, אינן מעידות על מצב קוגניטיבי ותודעתי ירוד. לדברי בית המשפט, גם חולה סופני יכול להיות צלול וער לסביבתו, ובעל יכולת לגבש ולהביע את רצונו ואת מבוקשו ביחס לרכושו לאחר פטירתו.
ניתן להתגבר על העדר תעודה רפואית עדכנית
בהתאם לתקנות הנוטריונים, כאשר אדם המורה על עריכת צוואה מרותק למיטתו, יש צורך לצרף תעודה רפואית המעידה על כשירותו — אשר הונפקה ביום עשיית הפעולה.
במקרה הנדון, אכן התקיים פגם פורמלי: התעודה הרפואית שהוצגה על ידי המשיב, ולפיה המנוח היה צלול בדעתו, הוצאה כשבועיים לפני מועד החתימה על הצוואה. עם זאת, קבע בית המשפט כי אין מדובר בפגם מהותי הפוסל את הצוואה, אלא בכזה שמטיל את נטל ההוכחה על מבקש קיום הצוואה – להוכיח כי המצווה היה כשיר במועד החתימה (כלומר על המשיב).
במקרה זה, כך קבע בית המשפט, המשיב עמד בנטל ההוכחה הנדרש: חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה מטעם בית המשפט קבעה כי האב היה כשיר, צלול, ובעל גמירות דעת מלאה בעת עריכת הצוואה. לכך נוספה עדותו של עורך הדין שערך את הצוואה, אשר העיד כי האב היה מודע למעמד, הבין את תוכן הצוואה ופעל מתוך רצון חופשי.
לאור כלל האמור, בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וחייב את האחים בהוצאות משפט בסך של 15,000 ש"ח.
איך ניתן היה למנוע את ההליכים המשפטיים לא מות המצווה?
למרות הכוונות הטובות של הורים, סוגיית הירושה עשויה לגרום לעיתים לסכסוכים משפחתיים קשים. הדבר נכון במיוחד כאשר מדובר באדם מבוגר, חולה וסיעודי, המשנה את צוואתו זמן קצר לפני מותו – ובוחר להוריש את כל רכושו לאחד מילדיו בלבד. גם כאשר הצוואה תקפה וחוקית לחלוטין, תחושת הקיפוח בקרב יתר הילדים עלולה להצית עימותים ולהוביל להליכים משפטיים ממושכים ומכאיבים.
עם זאת, במקרה זה – כמו במקרים רבים אחרים – היו מספר צעדים פשוטים יחסית שיכלו להפחית באופן משמעותי את הסיכון למחלוקת:
* הסבר מפורש בצוואה- האב היה יכול להוסיף לצוואה הסבר קצר על הטעמים שהביאו אותו להעדיף יורש אחד ולנשל את האחרים.
* חוות דעת רפואית ביום החתימה- אמנם הוצגה חוות דעת רפואית, אך לו היה מצורף אישור רפואי עדכני ממש ביום החתימה – ניתן היה לחזק עוד יותר את תוקפה של הצוואה ולמנוע מראש את טענות הכשירות.
* שיח מקדים עם יתר הילדים- גם אם האב לא רצה לעורר מתחים בעודו בחיים, אפשר כי שיחה כנה עם יתר הילדים או מסירת מכתב אישי לכל אחד מהם – היתה ממתנת את עוצמת התגובה לאחר מותו.
* קביעת סנקציות או מנגנונים למניעת התנגדויות- במקרים מסוימים, הורה יכול לשקול להוסיף סעיף של "יורש מנושל" – הוראה שלפיה כל מי שיתנגד לצוואה ויפסיד – לא יזכה גם במה שהיה אמור לקבל.
גם אם לא ניתן למנוע כליל מחלוקות בענייני ירושה, תכנון מוקפד, תיעוד נכון וליווי משפטי מדויק – יכולים להפוך את רצונו של המצווה לבלתי ניתן לערעור.
מומלץ להתייעץ עם עורך דין
בכל מקרה שבו קיימת כוונה לערוך צוואה – ובמיוחד כאשר מדובר במצבים רגישים של גיל מתקדם, מחלה או שינוי מהותי מהוראות קודמות – מומלץ להתייעץ עם עורך דין המתמחה בדיני ירושה.
צוואה הנערכת בליווי משפטי מקצועי תהיה מנוסחת בצורה ברורה, תקפה מבחינה משפטית, ותשקף באופן מדויק את רצונו האמיתי של המצווה. מעבר לכך, ייעוץ משפטי נכון יסייע להפחית את הסיכון למחלוקות עתידיות בין בני המשפחה ולהבטיח שהרצון שנכתב – אכן יכובד במלואו.
עמ"ש 45311-0-24
